לכבוד יום ההולדת שלי, כמו כל שנה יצאנו לחגוג באכילה, ובאכילה בשבילנו אין דבר יותר טוב מהמבורגר.
אחרי שהתבשרנו על כך שהמסעדה הראשונה שבחרנו נסגרה, היינו צריכים להתחיל לחפש מחדש.
אחי הציע שננסה את מסעדת הגראז' בראשון לציון ומובן שמיד הסכמתי להצעה! הזמנו מקום לשבת בצהריים וחיכינו בשקיקה.
יום שבת הגיע, התעוררנו, עשינו את הכנותינו, נכנסנו לאוטו ונסענו אל עבר הלא נודע.
הגענו אל הגראז', חנינו ונכנסנו למסעדה.
המארח אמר שהשולחן שלנו לא מוכן עדיין, מובן שהמסעדה הייתה עמוסה וזה דבר מעולה בשביל המסעדה.
בזמן שחיכינו קראנו את התפריט וכבר בחרנו את המנות שלנו. אחרי כחמש דקות אמר לנו המארח שהשולחן שלנו מוכן והפנה אותנו אל אזור קצה המסעדה ליד הכניסה למטבח ואל מול הבר. המקום היה קצת רועש אבל לא הפריע לאווירה ולחוויה של המסעדה.
לאחר מספר דקות לא רב, הגיע אלינו מלצרית חביבה, אמרנו לה שעדיין לא הגענו כולנו להחלטה וביקשנו קנקן מים. לשמחתי, לעומת המסעדות האחרות שהיינו בהם ההזמנות מגיעות במהרה, במיוחד בשעות העומס.
אחרי ששתינו קצת מים הצלחנו להחליט על המנות שרצינות להזמין.
המנות שהזמנו:
אנטריקוט פרוס דק דק על הפלנצ’ה, איולי בזיליקום, גבינה שוויצרית בצל מטוגן, עגבנייה וחסה.
אני הזמנתי:
ואל קאפונה תערובת הבית, גבינה איטלקית ועשבי תיבול.
מכיוון שאני הגדלתי את המנה שלי, המנה מגיעה בשתי קציצות של 230 גר' וניתן שני טעמים שונים, בחרתי באחד את באגסי שזו התערובת הרגילה ללא תוספות ובשניה בחרתי באל קפונה, התערובת הרגילה ובנוסף לה יש גבינה איטלקית לא ידועה (שכחנו לשאול) ועשבי תיבול.
את הקציצה הראשונה החלטתי לאכול עם סכין ומזלג כי לא היה לי כוח להתחיל לפתוח את הפה כדי לנסות לתת ביס בלחמניה הגדולה. את הקציצה השניה, האל קפונה, אכלתי כמו המבורגר רגיל בין שתי הלחמניות. קציצת הבשר הגיע במידת הצליה כמו שביקשתי וזה היה נהדר ותרם מאוד לחוויה.
מה שלא תרם לחוויה הוא שמתוך ההמבורגר ניגר נוזל רב שהרטיב את הלחמניה וגרם לה להישבר.
למזלי, הלחמניה נרטבה רק מעט ולא נהרסה כולה.
כל אחד משאר חברי המשפחה נהנה מאוד מהמנות שלו ולא היו תלונות.
התוספות שלקנו לצד ההמבורגר: אני הזמנתי צי'פס, ההורים הזמינו 'הום פרייז'.
הצ'יפס שקיבלתי היה נראה כצ'יפס קנוי כמו הצ'יפס של מקדונלדס, והוא היה מטוגן לפי הספר והיה בסדר. ה'ום פרייז' שאמא קיבלה היה מטוגן בשמן עמוק, אבל נראה כאילו שרק חלק מהטוגנים היה מוכן, קריספי וקשיח. הרוטב מעל ה'הום פרייז' נדמה שהיה מהרטבים הזולים שמוכרים בסופרים הגדולים.
המנות שלנו, חוץ מאחת, הגיעו על מגש קרטון מרובע עם פיסת נייר ממותג בלוגו של הגראז'.
אין לי כל בעיה עם צורת ההגשה ולהפך, חשבתי שזה דבר מאוד טוב וחסכוני, כי אחרי שמסיימים לאכול אפשר לזרוק את המגשים לפח ואין צורך לשטוף את הכלים.
אחרי שאכלנו את המנות המעולות החלטנו שנשאר לנו עוד מקום והזמנו קינוח.
הקינוח שהזמנו:
גלילי קרפ של שוקולד חלב ושוקולד לבן, שקדים ואגוזים מטוגנים,
לצד גלידת וניל של בן אנד ג’ריס ברוטב שוקולד.
למראית עין, המנה נראתה כמו הצלחה, אבל מיד כשניסינו לאכול מהמנה התחילו לצוץ הבעיות.
היה נורא קשה לחתוך את הסיגרים כי קיבלנו רק כפות. הטעם של הקרפ לא היה משהו מיוחד. טעם של בצק מטוגן. תוספת השקדים והאגוזים הייתה מיותרת והפריעה למרקם של גלילי הקרפ. אם זה לא מספיק, כדור הגלידה הונח בתוך השוקולד החם ועד שהגיע לשולחן כמעט כולו כבר נמס והפך את השוקולד למרק, זה היה נחמד אבל הגלידה הייתה מיותרת. וכמובן, השוקולד היה שוקולד רגיל לגמרי.
לסיכום אגיד שמנות ההמבורגר היו מעולות חוץ מהנוזלים שניגרו והרסו את הלחמניה, הצ'יפס היה קנוי ולא נחתך במקום ולכן זה הוריד את הכיף והרס את החוויה של האכילה במסעדה כל כך שלרגע חשבתי שאני במסעדת מקדונלדס. גם הרוטב שהיה מעל ה'הום פרייז' היה חלק בהורדת החוויה של אכילה במסעדה.
למרות הכל, החוויה הייתה מאוד טובה ונהננו מאוד גם מהאוכל וגם מאווירת המקום.
Related Images:
